עיקרון הרצף
לא ידעתי שהיום הזה הולך להשתפר עוד יותר. יום צילומי החתונה של עדי ומתן התחיל מושלם - היו לי שוטים מעולים בבית שלהם, עדי ניגנה על הפסנתר, הגולדן שלה לידה, האור היה יפה והיתה אווירה ממש טובה. עדי, הכלה, מעצבת שמלות כלה, והסנדלר הזה ממש לא הלך יחף. חוץ משמלה מהממת שלבשה, היא בעצמה היתה יפהפה וקרנה ממש.
כשהמשכנו להצטלם בחוץ עדי ידעה לאן היא רוצה ללכת: היא סיפרה שכשהיתה ילדה לקחו אותם בבית הספר לטיול באיזו אמת מים עתיקה. לשם רצתה לחזור. נסענו לכיוון רמלה, והגענו למקום שמבחוץ לא נראה להיט. תוך כדי ירידה במדרגות הרגשנו לחות כבדה באוויר וריח של טחב, אבל מה שראינו היה כל כך יפה וציורי שאני והצלם וידאו פשוט דילגנו למטה וישר התחלנו לצלם.
ראינו מקווה מים ירוק עטוף בקירות אדומים , במבנה קשתות עתיקות לא ברור מאיזו תקופה אבל ברור שישן מאוד.
על גדת המים נחו כמה סירות. אם הייתי בונציה הייתי יכולה להגיד שזה הזכיר אותה.
בהתחלה צילמנו את הזוג מלמעלה, אנחנו על המדרגות והם ליד הסירות, על הקרקע.
בהמשך, הם רצו להיכנס לסירה, אז גם אנחנו והציוד (היקר) שלנו עלינו על אחת, וליווינו אותם .
צילמתי אותם כל כך נמוך מתוך הסירה שהרוצועה של המארק שלוש שלי נרטבה.
אני וערן צלם הוידאו רבנו כל הזמן על השוט, כי כל הזמן רצינו לצלם ונכנסו אחד לשני לפריים.
בסוף החלטנו לקחת תורות. אנחנו חברים ממש טובים (ערן הוא הסנדק של התאומים שלי), לא ניתן לכמה שוטים מהממים להרוס לנו את היחסים. (:
מבחינתי יכולנו לסיים כאן, התמונות היו כל כך יפות שלא הרגשתי שאני צריכה יותר, אבל נשאר לנו עוד זמן, כי הכלה היתה מוכנה בזמן, מה שלא קורה הרבה. אז המשכנו לעוד לוקיישן. מזל שלכל חתונה אני מביאה איתי בגדים להחלפה. סוף סוף היה לזה שימוש – המכנסיים שלי היו לגמרי רטובים מההפלגה הקצרה.
מהמים עברנו ליער:
מהיום הזה למדתי משהו חשוב: כשאת על גל טוב - תרכבי עליו.
התמונות המעולות בבית היו סיפתח לעוד תמונות יפהפיות באקוודוקט, שהמשיכו לחגיגה של השראה ביער.
בתור צלמת, אסור לי לנוח על זרי דפנה אחרי סשן טוב בלוקיישן אחד, אלא (אם יש זמן) להמשיך לעוד אחד , כי הסטרייק הזה של התמונות היפות במיוחד רוצה להמשיך. אז מי אני שאעצור את זה (:
